דוד ירון מוניות והסעות בע"מ ואח' נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

לפני תביעה ותביעה שכנגד, בסדר דין מהיר, שעניינן נזקי רכוש שנגרמו לצדדים בתאונה שארעה ביום 17.9.2011 בכביש 90 בסמוך ל"חוף גיא", ובה היו מעורבים רכב מסוג פורד טרנזיט מ.ר 78-907-65 שהינו בבעלות התובעת מס' 1 (שהתובע מס' 2 הוא בעליה) ושהיה נהוג בעת התאונה על ידי נחום קולימינסקי, ורכב מסוג רנו מ.ר. 47-085-57, שהינו בבעלות הנתבע מס' 3 ושהיה במועד הרלוונטי נהוג על ידי הנתבע מס' 2 ומבוטח על ידי הנתבעת מס' 1.

התובעים טוענים כי הנתבע מס' 2 הוא שגרם לתאונה, בכך שבהגיעו לצומת הכבישים רחוב השילוח (היציאה מקבר רחל) ושדרות אליעזר קפלן (כביש 90), הוא לא ציית לתמרור "האט ותן זכות קדימה", נכנס לצומת במהירות ובכך חסם את רכב התובע אשר הגיע משמאלו וגרם להתנגשות בין הרכבים.

הנתבעים טוענים כי נסיבות התאונה היו שונות לחלוטין וכי הנהג ברכב התובעים הוא שגרם לתאונה. לטענתם, הנתבע נסע בכביש 90 מכיוון טבריה לכיוון צמח (ולא מכיוון קבר רחל כטענת התובעים), מול מתחם "חוף גיא" הוא אותת שמאלה על כוונתו לבצע פניית פרסה לשמאל והאט את רכבו, לפתע הוא נפגע מרכב התובעים שנסע מאחוריו ולא שמר מרחק ממנו ופגע ברכבו במוקד אחורי שמאלי.

בדיון שהתקיים בפני היום, נשמעו העדויות וסיכומי ב"כ הצדדים. לאחר שעיינתי בכל חומר הראיות ולאחר ששמעתי את העדויות ואת טענות ב"כ הצדדים, שוכנעתי כי יש לקבל את גרסת הנתבעים בכל הנוגע לאופן קרות התאונה ולהעדיפה על פני גרסת התובעים. על פי תקנה 214טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתית:

לפנינו, כאמור, גרסה מול גרסה בכל הנוגע לאופן קרות התאונה, כאשר הגרסאות שונות באופן מהותי: בעוד שהתובעים טוענים כי הנתבע הגיע מימין לרכב התובע - מכביש הכניסה לקבר רחל, שם (ועל כך אין חולק), מוצב תמרור "האט ותן זכות קדימה", ומשם פנה שמאלה אל כביש 90 לכיוון טבריה, הרי שהנתבעים טוענים כי הנתבע בכלל נסע בכביש 90 לפני רכב התובע ומשהאט והתחיל לבצע פניית פרסה שמאלה, רכב התובעים התנגש ברכבו מאחור.

תמונות הנזקים שנגרמו לרכבי הצדדים, מתיישבות עם גרסת הנתבעים ואינן מתיישבות עם גרסת התובעים:

על פי תמונות הצומת בו ארעה התאונה - המנח של רכב היוצא מכיוון קבר רחל ופונה שמאלה, בעת שהוא נמצא במרכז הצומת, אמור להיות ניצב ואף עם הטייה שמאלה ביחס לרכב המגיע בכביש 90 מכיוון טבריה. במקרה כזה, אילו אכן כך התרחשה התאונה, היה מקום לצפות לפגיעה ישירה בדופן השמאלית של רכב הנתבעים (ולא לפגיעה בפינה האחורית שמאלית של הרכב המשליכה על הדופן השמאלית), ולפגיעה חזיתית נרחבת בפגוש רכב התובעים (ולא פגיעה נקודתית המעידה על התנגשות עם פינת הרכב השני).

לא רק על פי תמונות המקום, אלא גם על פי עדותו של הנהג ברכב התובעים בבית המשפט והאופן בו הדגים את ההתנגשות בין הרכבים, היה מקום לצפות לפגיעה אנכית בין שני הרכבים, משמע – פגיעה לא נקודתית בפגוש הקדמי של רכב התובעים ופגיעה ישירה בדופן השמאלית של רכב הנתבעים.

מעיון בתמונות הנזק של שני הרכבים עולה, כי הפגיעות אינן מתיישבות עם גרסת התובעים ועם מבנה הצומת כפי שפורט לעיל: הפגיעה ברכב התובעים הינה פגיעת מעיכה נקודתית, שאיננה מתיישבת עם התנגשות אנכית של שני הרכבים אך מתיישבת עם פגיעה בפינת רכב הנתבעים, והפגיעה ברכב הנתבעים הינה כיפוף בחלק האחורי שמאלי של הרכב, שאיננו מתיישב עם פגיעה ישירה ואנכית ובהחלט מתיישב עם פגיעה בפינת הרכב שהביאה לאותו כיפוף.

גרסת הנתבע מס' 2 בכל הנוגע לקרות התאונה ניתנה כבר למחרת התאונה, בטופס ההודעה שמסר לחברת הביטוח. הנהג מטעם התובעים, לעומת זאת, בהודעה הראשונה שמסר על התאונה במשטרה, ציין כי הוא נסע מכיוון חוף גיא לכיוון טבריה, משמע – כיוון נסיעה הפוך לזה הנטען בהודעתו במשטרה מיום 4.10.11 וכן בכתב התביעה ובעדותו בבית המשפט.

זאת ועוד, גם השרטוט שערך בוחן התנועה על סמך הודעתו של הנהג ברכב התובעים, איננו מתיישב עם גרסתו כיום, שכן באותו שרטוט תוארה ההתנגשות כך שרכב התובעים נפגע בפינה השמאלית קדמית שלו ולא בסמוך לאמצע הפגוש כפי שניכר בתמונות.

התמונות שצולמו במקום על ידי בוחן התנועה ביום 4.10.11, נעשו על פי הצבעה של התובע במקום, לאחר שהגיש הודעה מאוחרת על התאונה, ובלא שהנתבע נכח אף הוא ומסר גרסתו. בנסיבות אלה, אין לייחס משקל של ממש לאותם צילומים בכל הנוגע לנסיבות קרות התאונה.

מעיון בהודעתו של הנתבע במשטרה, עולה כי הוא מסר שם את אותה גרסה שהועלתה על ידו בהודעתו לחברת הביטוח יום לאחר התאונה, זו גרסת ההגנה שהועלתה על ידו בתביעה דנן. הנתבע אמנם ציין, בעמ' 2 שורה 2 להודעתו, כי הגיע מכיוון קבר רחל, אך קריאה כוללת של עדותו מלמדת כי גרסתו הייתה שהוא נסע לפני התובע בכביש 90 וביקש לבצע פניית פרסה ואו אז פגע בו רכב התובע מאחור. הדבר עולה בבירור מכך שהנתבע מסר כי הוא לא יודע אם היה חץ המתיר לו לנסוע ישר (אפשרות שלא תיתכן לבאים מכיוון קבר רחל), וכן מכך שמסר כי התובע "בא מאחורי" (אפשרות שלא תיתכן אילו הנתבע הגיע מימין, מכיוון קבר רחל). הדבר גם עולה באופן ברור משאלת החוקר ולפיה גרסת הנתבע כבר בתחילת עדותו היא שהתאונה היא "חזית אחור" (שורה 11 להודעה). בהמשך ההודעה הנתבע חוזר שוב על אותה גרסה אותה הוא טוען גם כיום.

הנתבע זימן כעד מטעמו את חתנו, אשר לטענתו היה עד לתאונה. עדותו של עד זה הייתה עדות מהימנה ועקבית ועל אף שמדובר בבן משפחה, התרשמתי כי הוא מעיד על הדברים כהווייתם, כפי שאכן הוא חזה בהם. העובדה שהנתבע לא ציין בעדותו במשטרה כי היה עד לתאונה, אין בה כדי לגרוע ממהימנות העד, שכן מעיון בהודעה במשטרה עולה כי הנתבע כלל לא נשאל בעניין זה.

על יסוד האמור לעיל, שוכנעתי כי בכל הנוגע לאופן קרות התאונה, יש להעדיף את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובעים ולקבוע, כממצא עובדתי, כי התאונה ארעה בשל רשלנותו של הנהג ברכב התובעים, אשר נהג בחוסר זהירות בעת שהתקרב לצומת, לא שמר מרחק מספיק מרכב הנתבעים, לא הבחין כי הוא האט והחל לבצע פניית פרסה והתנגש בו מאחור.

בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות.

יחד עם זאת ובכל הנוגע לתביעה שכנגד, סבורני כי יש לייחס לנתבע מס' 2 רשלנות תורמת בשיעור של 15%. זאת, בשל כך שהאט וביקש לבצע פניית פרסה בטרם וידא, ודא היטב, כי הדבר נעשה בזהירות ובבטחה וכי לא נוסעים מאחוריו רכבים. העובדה שההתנגשות ארעה מלמדת על כך שהנתבע לא נקט בכל אמצעי הזהירות ובפרט לא הסתכל במראות על מנת לוודא שלא נוסעים מאחוריו רכבים שאותה פעולה עשויה לגרום להתנגשות עמם, שכן אילו היה מסתכל כראוי, חזקה שהיה מבחין בתובע שנסע בסמוך מאחוריו.

באשר לנזקים הנטענים בתביעה שכנגד - התובעת שכנגד 1 תמכה את תביעתה בחוות דעת שמאי שלא נסתרה ובהוראת תשלום ולפיה היא שילמה למבוטחה (התובע שכנגד מס' 3 מורן רוני) סך של 14,747 ש"ח וכן היא נשאה בתשלום שכ"ט השמאי בסך של 418 ש"ח. בסה"כ הוכיחה התובעת שכנגד מס' 1 נזק בסך של 15,165 ₪, ובניכוי 15% אשם תורם – 12,890 ₪.

התובע שכנגד מס' 3 (המבוטח – מורן רוני) הוכיח, באמצעות אישור הפסדים, כי הוא נשא בהשתתפות עצמית בסך של 1,957 ₪ ובכינון בסך של 27 ₪, ובסה"כ – 1,984 ₪. בניכוי 15% אשם תורם זכאי התובע שכנגד מס' 3 לפיצוי בסך של 1,686 ₪.